אופרייט ליס בע"מ נ' הראל חברה לביטוח בע"מ

פסק דין

לפני תובענה בכל הנוגע לתאונה מיום 26.12.11 אשר במהלכה נפגע הרכב אשר מבוטח אצל התובעת (להלן: "התאונה"). ברכב התובעת נהג במועדים הרלוונטיים מר אהרון מנטל (להלן: "נהג התובעת"). ברכב הנוסף שהיה מעורב בתאונה, אשר היה מבוטח אצל הנתבעת, נהג במועד הרלוונטי מר עלי חוסיין (להלן: "נהג הנתבעת").

אין חולק כי התאונה התרחשה בשדרות ירושלים בקרית ים, בקטע הכביש המוביל לכיוון עכו. מוסכם עוד כי במקום הרלוונטי שלושה נתיבי נסיעה. השמאלי והאמצעי מאפשרים את הנסיעה ישר והימני - המאפשר את הפניה ימינה לתוך אחת השכונות.

נהג התובעת טוען שהוא היה בנתיב האמצעי וכי נהג הנתבעת היה בנתיב הימני, אלא שנהג הנתבעת לא התכוון לפנות ימינה אלא רצה למעשה להמשיך בנסיעה ישר ולכן בשלב מסוים, נהג הנתבעת "חתך" מהנתיב הימני אל תוך הנתיב האמצעי וכך אירעה התאונה.

נהג הנתבעת טוען מנגד כי הוא היה בנתיב האמצעי וכי נהג התובעת היה בנתיב השמאלי, אך בשל שבוצעו עבודות תשתית לצורך הקמת נתיב לתחבורה ציבורית (נתיב לנסיעת המטרונית) אזי שבשלב מסוים הנתיב השמאלי נחסם ולא ניתן היה להמשיך בו את הנסיעה. לטענת נהג הנתבעת, כאשר ראה נהג התובעת ש"נגמר לו הנתיב" – הוא "חתך" מהנתיב השמאלי אל הנתיב האמצעי וכך נגרמה התאונה.

לאחר ששמעתי את העדויות של שני הנהגים ולאחר שעיינתי במסמכים שהוגשו, עמדתי כי דין התביעה להידחות.

ראשית, יש לראות שהתיאור שמסר נהג התובעת בטופס ההודעה על התאונה אינו זהה לתיאור שהוא מסר במהלך הדיון כאשר בטופס הוא טוען שרכב הנתבעת "עקף מימין את טור המכוניות" ואילו במהלך הדיון הוא טען שרכב הנתבעת היה בנתיב הימני "והתחרט" ולכן סטה אל עבר הנתיב האמצעי שם היה נהג התובעת.

שנית, יש לראות שהתיאור של נהג התובעת, לפיו נהג הנתבעת ניסה "לעקוף מימין" ובכך לקצר את זמן ההמתנה בנתיב האמצעי אינו עולה בקנה אחד עם התיאור שלו בעמוד 3, שורות 28-32, שם הוא מסביר שהוא היה ראשון להתחיל בנסיעה לאחר צומת עם רמזור ושהוא היה למעשה על קו חציית הצומת (שורה 32). אם הוא היה בקו של הצומת, אזי שנהג הנתבעת לא יכול היה להספיק "להשתחל" לפניו, אלא שהוא היה נמצא בשלב הזה במקום שבו הוא כבר היה חייב לפנות ימינה.

בנוסף, קשה לי לקבל את הטענה לפיה נהג הנתבעת ניסה להיכנס במרווח שבין רכב התובעת לבין הרכב שהיה לפניו, כאשר נהג התובעת בעצמו אמר שהמרווח היה של 2-3 מטרים בלבד, שהרי זהו מרווח שאינו מאפשר למכונית להיכנס לתוכו (עמ' 4, שורה 2).

שלישית, כיוון שעדות נהג הנתבעת היתה שהנתיב שבו נסע נהג התובעת היה השמאלי ביותר והנתיב "נגמר" עקב ביצוע עבודות, אזי שתימוכין מסוים לגרסה זו ניתן לראות בכך שנהג התובעת אישר בעדותו שאכן למעשה היו במקום שלושה נתיבים (ולא רק שניים, כפי שבהתחלה ניתן היה להבין מדברי נהג התובעת) וכי אכן הנתיב השמאלי ביותר בשלב מסוים נסגר בשל העבודות שבוצעו. נתון זה תומך במובן מסוים בעדות נהג הנתבעת.

לכן, מצאתי שהתובעת לא הרימה את נטל ההוכחה הרובץ על שכמה. לא שוכנעתי שגרסת נהג התובעת מסתברת יותר מאשר גרסת נהג הנתבע ובמצב דברים זה – והואיל ונטל ההוכחה רובץ על שכם התובעת – אזי שדין התביעה להידחות.

התובעת תשלם לנתבעת הוצאות משפט בסך 750 ₪ כולל מע"מ ובתוספת השכר ששולם לעד מטעם הנתבעת, כפי שנפסק בעמ' 7 לפרוטוקול.

ניתן היום, י"ח אייר תשע"ג, 28 אפריל 2013, בהעדר הצדדים. התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: